החלטה בתיק בש"א 1347/05

רקע וטענות הצדדים

1.         התובענה העיקרית עניינה בנזקים שנגרמו למבקשות, לטענתן, כתוצאה מהתנהלות המשיבים בנוגע לנתיחת גופתו של ישעיהו צינר ז"ל, בעלה של המבקשת מס' 1 ואביהן של המבקשות 2-3 (להלן - " המנוח"), אשר נרצח ביום 1.1.1995. כחלק מחקירת מותו של המנוח, נותחה גופתו ביום 2.1.1995, בהסכמת המבקשת מס' 1, לשם קביעת סיבת המוות. אין מחלוקת כי במהלך הנתיחה, הוצאה כיפת הגולגולת של המנוח ונלקחו דגימות רקמות מאיברים שונים, וכי אלו נשמרו אצל המשיב 4 (להלן - " המכון"), גם לאחר הבאת המנוח לקבורה. כשבע שנים לאחר מכן, פנה משרד הבריאות אל המבקשות, והודיע להן על הימצאות שרידי גופת המנוח בידי המכון ועל אופן הטיפול בהם. שרידי הגופה הובאו לקבורה ביום 18.2.2002. בתוך כך התברר למבקשות, כי עוד בחודש ספטמבר 1997 הובאו לקבורה, ללא ידיעתן, חלקי גופה נוספים של המנוח.

על רקע זה, תובעות המבקשות פיצוי בגין נזקים שונים שלטענתן נגרמו להן, וכן תובעות הן לחייב את המשיבים בפיצויים עונשיים, לאור התנהלותם של המשיבים במקרה דנן, שהיא, לטענת המבקשות, חלק משיטת עבודה פסולה, אשר הייתה מקובלת ונוהגת כדבר שבשגרה, "במסגרתה נשדדים אברים מגופות של נפטרים ללא ידיעת בני משפחותיהם ובודאי שלא בהסכמתם..." (סעיף 27 לכתב התביעה).

2.         ביום 6.4.2005 הוגשה הבקשה דנן, בה מתבקש בית המשפט לאפשר למבקשות לעיין בתיק החקירה המשטרתית שהתקיימה בעניינם של המשיבים. חקירה זו (בתיק   רש/3981/01) עסקה בחשדות לביצוע עבירות פליליות בהתנהלות גורמי המכון השונים, לרבות שימוש ברקמות ואיברים של נפטרים ללא ידיעת או הסכמת משפחותיהם. מדובר בחומר רב, אשר לטענת המשיבים מתפרש על פני 10 "קרגלים" (ר' תגובתם המשלימה של המשיבים מיום 28.12.2005).

המשיבים השיבו בכתב לבקשה והמבקשות הגיבו בכתב לתשובה. לבקשה ולתגובות לא צורפו תצהירים.

ההכרעה בבקשה התעכבה, בין היתר לנוכח קיומו של הליך מקביל המתנהל בבית משפט זה לפני כב' השופט י' נועם בת"א 4417/02. בהליך הנ"ל הוגשה תביעה דומה, על ידי תובעים המיוצגים אף הם על ידי בא-כוחן של המבקשות דנן, בקשר עם נתיחת גופת בנם המנוח של אותם תובעים. גם בגדר ת"א 4417/02 הוגשה בקשה לעיון בחומר החקירה (בש"א 6271/04), ובשלב מסוים הוסכם, כי מתן ההחלטה דנן יעוכב עד שתינתן החלטה בבש"א 6271/04. עוד הוסכם, כי לאחר שתינתן החלטתו של כב' השופט נועם, יהא רשאי כל צד, אשר ההחלטה לא תניח את דעתו, לבקש הכרעה בבקשה דנן (פרוטוקול מיום 27.3.2006).

ביום 13.6.2006 החליט חברי השופט נועם לדחות את הבקשה לעיון בחומר החקירה, מהטעמים שיפורטו להלן, ובא-כוח המבקשות הודיע ביום 15.5.2006 כי המבקשות מעוניינות שתינתן החלטה גם בתיק דנן. ביום 13.6.2006 קבעתי מועד לשמיעת טענות משלימות (ליום 12.7.2006). ביום 10.7.2006 הודיעו שני הצדדים כי הם מסתפקים בטיעונים שנשמעו עד כה וביקשו שלא להתייצב לדיון.

יצוין, כי המועד להשמעת הטענות המשלימות נקבע על יסוד ההנחה, כי הצדדים, ובמיוחד המבקשות, יבקשו לאבחן את המקרה דנן מזה שנדון על ידי השופט נועם ולהתמודד עם ההנמקות שביסוד ההחלטה בבש"א 6271/04. לאחר שסוגיה דומה, אם לא זהה, נבחנה על ידי בית משפט זה, גם אם בהרכב אחר, והמבקשות עותרות לקבל עתה החלטה שונה, המעט שניתן היה לצפות הוא שייעשה על-ידן ניסיון להתמודד עם פסיקת בית המשפט, במטרה לשכנע שבמקרה דנן יש מקום לסטות ממנה. משלא ראו המבקשות כל צורך בהשלמת הטענות, לא ניתנו בידיי כלים ממשיים לאבחן את המקרה הנדון מהמקרה אשר נדון בפני חברי, מה גם שהמבקשות עצמן, בבקשתן, כרכו את שני המקרים וציינו כי מדובר בבקשות "דומות" שהוגשו בתיקים שנסיבותיהם דומות (סעיפים 5 רישא ו-5.1 לבקשה). מכל מקום, במצב שנוצר ובהיעדר טענות לסתור, ניתן יהיה לתמוך את ההחלטה דנן בקביעות הכלולות בהחלטה בבש"א 6271/04, מה גם שהשופט נועם עיין בעצמו בחלק מחומר החקירה ופשיטא שהממצאים שקבע בעקבות עיון זה יכולים לשמש גם אותי (שוב, בהיעדר טענה מדוע שלא אנהג כך).

3.         תמצית טענתן של המבקשות היא, שחומר החקירה המצוי בתיק רש/3981/01 הוא חומר רלבנטי להליך דנן, שכן נטען על ידיהן למעשים בלתי ראויים שנעשו במסגרת פעולתו של המכון. לטענת המבקשות, מתיק החקירה ניתן יהיה ללמוד על שרשרת ארוכה של אירועים, אשר נתיחת גופת המנוח היא רק חוליה אחת בתוכה, המעידים על התנהלות פסולה של המשיבים, והדבר יסייע להן בהוכחת זכאותן לפיצויים עונשיים מוגברים.

מעבר לכך, תומכות המבקשות את טענתן גם באינטרס הציבורי לסייע בבירור האמת בהליכים אזרחיים, ומפנות לרע"א 2360/03 פרי ואח' נ' FOUNDATION SANSOUNIMAILLE ואח'(פורסם ב"תקדין"), שבגדרו תמכה המדינה באינטרס זה וטענה גם היא כי בשמו יש לאפשר עיון והעתקה של חומר המצוי בתיקים פליליים.

4.         המשיבים, המיוצגים כולם על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, טוענים, כי לא קיימת כל מחלוקת עובדתית אשר חומר החקירה עשוי לסייע בבירורה. המשיבים אינם חולקים כי נהגו, כדבר שבשיגרה, לקחת דגימות מרקמות, לשם ביצוע בדיקות מעבדה, בעת ביצוע נתיחות, ולהביאן לקבורה מאוחרת. המשיבים גם אינם מכחישים כי כך פעלו הם גם במקרה של נתיחת גופת המנוח. עם זאת, לטענתם שיטה זו אינה פסולה כלל ועיקר והמחלוקת נוגעת אך למשמעות שהמבקשות מייחסות לאופן הפעולה האמור. מעבר לכך, טוענים המשיבים גם כי אין משמעות משפטית לשאלה האם מדובר בדרך פעולה שיטתית או בפעולה חד-פעמית, ככל שהדבר נוגע לעילת תביעתן של המבקשות. עוד מציינים המשיבים כי אין בחומר החקירה מידע הנוגע לנתיחה אשר בוצעה בגופת המנוח, והוא עוסק בנתיחות אחרות, אשר בוצעו לפני האירועים נשוא התובענה.

לטענה זו הגיבו המבקשות, כי המדינה אינה זו אשר יכולה לקבוע האם מדובר בראיות רלבנטיות, עקב ניגוד העניינים הברור, וכי יש להעמיד את החומר לעיון בית המשפט, אשר יכריע בסוגיית הרלבנטיות. המבקשות טוענות כי לא ניתן להסתמך על אמירתם הסתמית של המשיבים לעניין קיומו או אי-קיומו של פגם בשיטת העבודה וכן לעניין הרלבנטיות, שכן בית המשפט הוא זה אשר יכריע בסוגיות אלו. עוד הן מציינות, כי חובת הגילוי חלה גם על מסמכים אשר תומכים בגרסתן ולא רק על מסמכים אשר עשויים להזיק להן. עמדת המבקשות היא, שיש לאפשר להן לעיין בחומר החקירה, שכן יש בו פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמם של המשיבים, או מי מהם. הטענה היא, שאין די בהודאת המשיבים בעובדות "היבשות" (דהיינו - הודאה בכך כי שכדבר שבשגרה  ניטלו מגופות רקמות אשר לא הובאו לקבורה ביחד עם הגופה, אלא נותרו ברשות המכון לפרקי זמן שונים), מה שמכונה על ידי המבקשות הודאה "בעניין מנהלי גרידא" (סעיף 17 לתשובת המבקשות לתגובת המשיבים). הטענה היא, כי הודאה זו של המשיבים אינה מייתרת את המחלוקת באשר ל"אשמת המשיבים וחומרתה (זאת, גם לעניין גובה הפיצויים ובפרט פיצויים עונשיים)" (שם, שם), ולנוכח קיומה של מחלוקת זו, יש רלבנטיות לחומר החקירה שבכוחו לשפוך אור על אשר התרחש במכון.

המבקשות מוסיפות, כי העובדה שהחומר אינו מתייחס באופן ספציפי למנוח אינה שוללת את מידת חיוניותו ונחיצותו לצורך הוכחת שיטת הפעולה ונהלי העבודה של המשיבים.

5.         המשיבים מוסיפים לטענת חוסר הרבלנטיות גם טענה בדבר חשש של פגיעה בצדדים שלישיים ובזכותם לפרטיות, שהרי בחומר החקירה יש התייחסות למקרים אחרים של נתיחות שלאחר המוות ופירוט נסיבותיהם. לטענת המשיבים, עוצמתה של פגיעה זו, אשר תתרחש אם יותר העיון בחומר החקירה, אינה עומדת בשום יחס לתועלת הזניחה שעשויה לצמוח למבקשות מן העיון. לא ניתן גם למתן את חומרת הפגיעה על ידי הסתרת שמות הנפטרים אשר נותחו, שכן התיקים כוללים מידע רב נוסף, כגון תצלומים של פניהם ואיבריהם, נסיבות מותם וכו', מידע אשר עלול להביא לחשיפת זהות מי שבו מדובר.

לכך הגיבו המבקשות, כי חובת הגילוי חלה על בעל דין גם אם הוא מפר את הפרטיות, שכן האינטרסים של עשיית משפט צדק וחקר האמת מחייבים חשיפת מלוא הנתונים. את האיזון בין האינטרסים המתנגשים ניתן לבצע כך ששמות הנפטרים האחרים יושמטו מהחומר אשר ייחשף. מעבר לכך, טוענות המבקשות כי הפגיעה בפרטיות במקרה דנן נהנית מהגנה לפי סעיפים 18(2)(ג) ו - 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע ועניין ציבורי המצדיק את הפגיעה).

6.         כאמור, בבית משפט זה מתנהלת תובענה מקבילה, בה נדונות סוגיות דומות (ת"א 4417/02 בפני כב' השופט נועם). בהחלטתו מיום 30.4.2006, קבע כב' השופט נועם, לאחר שעיין בהודעות המצויות בתיק החקירה (אשר רוכזו ב"קרגל" אחד מתוך העשרה), כי חקירת המשטרה לא עסקה בסוגיות השנויות במחלוקת באותה תובענה וכי ההודעות אינן רלבנטיות לה. בהודעות עצמן מצויות גם הפניות אל מסמכים רבים, בהם לא עיין בית המשפט (המצויים ביתר הארגזים בהם מצוי חומר החקירה), אולם מתוך ההקשר הסיק, כי גם הם אינם רלבנטיים לפלוגתאות שבפניו. עם זאת, נמצאו במספר מקומות בהודעות התייחסויות כלליות לסוגיית אי-יידוע משפחות הנפטרים על דבר נטילת רקמות במהלך ביצוע הנתיחות (נושא אשר אינו שנוי במחלוקת), אך גם בכך לא ראה כב' השופט נועם ראיות רלבנטיות לתביעה לקבלת פיצויים עונשיים, נוכח צמצום המחלוקת שבפניו. לאור כל זאת ולאור הפגיעה האפשרית בפרטיות, נדחתה הבקשה לעיון בתיק החקירה המשטרתי.

כאמור, הצדדים לא ראו לנכון לטעון בפני בית המשפט בהליך דנן בשאלה מדוע יש להבחין בין החלטת כב' השופט נועם לבין ההחלטה הצריכה להתקבל במקרה דנן.

7.         יצוין, כי באותה תובענה נדונה גם בקשה לגילוי התיק המשמעתי אשר נפתח עקב אותה חקירה משטרתית ונקבע כי לאור הודאות הנתבע 1 שנרשמו בפרוטוקול הדיון בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, יש לאפשר לתובעים את העיון בו (החלטה מיום 31.5.2006). לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עותק התיק המשמעתי יוגש כראיה לבית המשפט,תוך שמירת זכות המשיבים לטעון כי המסמכים המצויים בו אינם רלבנטיים. הסכמה זו ייתרה את הצורך להכריע בבקשה המקבילה לגילוי התיק המשמעתי שהוגשה גם במסגרת ההליך דנן (בש"א 1741/06).

דיון

8.         זכות הגילוי והעיון של בעל דין במסמכים הנוגעים לעניין הנדון בבית המשפט הינה זכות הנגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הטומנת בחובה גם את הזכות להליך הוגן וראוי (ר' ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט, 151-152). לפיכך, הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש לאפשר גילוי רחב ככל הניתן של מידע, הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פ"ד נו (5) 193, 195, והאסמכתאות המובאות שם, להלן - " פסק-דין שמשון").

9.         אחד התנאים לגילוי המסמכים הוא הרלבנטיות שלהם לנושא המחלוקת, כפי שהיא מוגדרת בתקנה 112 לתקנות סדרי הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984: "המסמכים הנוגעים לענין". מתוך האינטרס הציבורי של גילוי האמת ועשיית משפט, נובע, כי ראוי לגלות כל מסמך אשר עשוי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ולהבהירה, לקדם את העניין נושא התובענה, במישרין או בעקיפין, ולחזק טענה מסוימת או להחלישה (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 60). הנטייה היא לקולא ואין גם מניעה כי בעל דין יערוך "מסע דיג" על מנת לגלות מסמכים שיסייעו לו, כל עוד הדבר נוגע להליך התלוי ועומד ולא למטרות אחרות (ר' י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 429-428). מכאן עולה כי, במידה רבה, ההכרעה בנושא הרלבנטיות תלויה בנסיבות כל מקרה ומבוססת על שיקולי הגיון ושכל הישר.